159
 
159

עוד 4 ימים - זוגיות במחנה


159
 פרק ו' - זוגיות במחנה

והפעם, אני מפנה את הבמה לכותבת אורחת - מיה שליט המהוללת, שמשום מה חשוב לה דווקא בימים אלו לדון בנושא זוגיות במחנה (), אז הנה - מיה:

מחניסטים אהובים, המחנה עוד שנייה מגיע, וזו התקופה שהופכת להיות התקופה האהובה עליי בשנה - הטרום מחנה.
לפני חמש שנים הגעתי למחנה בפעם הראשונה, תמימה ורכה בשנים. פגשתי הרבה אנשים מקסימים ומיוחדים, וביניהם את יוסי. יוסי היה ירושלמי, קירח, מוקף תמיד באנשים, וחביב אליי באופן מיוחד, וכשהצלחתי להתייבש ביום השלישי הוא בא איתי למרפאה בערד והחזיק לי את היד כשנתנו לי עירוי. לפני שלושה וחצי שבועות יוסי ואני התחתנו (צירפתי אפילו תמונה).


ולמה אני כותבת את כל זה? כי המחנה היה מאז ומתמיד כר פורה להיכרויות בין אנשים. בכל מחנה, בין תורנויות מטבח לערב כשרונות צעירים, נשלחים מבטים ונשלחות ידיים לאחוז בידיים אחרות. בחלק מהמקרים זה נמשך גם אחרי המחנה, ולפעמים זה הופך לזוגיות טובה, לחתונות, לילדים. יש כמה וכמה זוגות אוהבים שכמונו, חייבים את ההיכרות או את ההתקרבות שלהם לחוויה המיוחדת של המחנה.




לקראת החתונה כתב לנו חבר יקר ששמו שגיא אגמון ברכה בחרוזים, ורציתי לחלוק אותה איתכם ולהקדיש אותה לאלה מכם שעומדים למצוא אהבה (אהבה לרגע, או אהבה של חיים שלמים, אהבה למדבר או אפילו אהבה חברית) במחנה הקרוב.

מחנה זה עניין רב-תועלת
שישנן לו הרבה מעלות:
לפעמים זו קיבה מקולקלת,
לפעמים הוא מוביל לכלולות.

והדרך משם היא נמשכת,
מעלה-מטה ושוב במורד
לפעמים לסיציליה או מלטה,
לפעמים מרפאה בערד.

ואם כבר יצאתם יחדיו לטיול
סביר שפתאום יצוץ שם חתול.
או שניים, עדיף (אם הצמד יכול...
וכל עוד לא רבים מי ינקה את החול).

אז אם ישאלוך - חיש קל תענה:
מה טובו אוהליך, הו-הו, מחנה!
אם באתם בג'יפ, או רכבתם על דלעת,
עוד אפשר ותצאו משם עם טבעת.




(הי, זה שוב אני, מתן) אז בנימה אופטימית זו, אני רוצה להוסיף שכבר היו לנו הכרויות במחנה (באבי ובאבית), היכרויות בנסיבות של מחסור במים (דנה וניר), הצעות נישואים (חמו וניר) ואפילו חתונה במחנה (טל ואילינה). השאלה היא לאן אפשר להרים את הרף? (מישהי מתנדבת ללדת השנה במחנה?).




תודה למיה ולצלמים,
נתראה בפרק הבא!