159
 
159

סיכום מחנה העצמה 2008 וחזון למחנה שוּתְפוּת 2009 ניר קראוזה


159
 פתיחה:
המחנה השנה היה בשבילי החוויה הרוחנית הכי חזקה שחוויתי בחיי עד כה. הרגשתי שנגעתי בהרבה אנשים, נתתי להם, וגם התמלאתי מזה המון. לקראת סופו הבנתי שאני מאד מחובר לעצמי וגם מסונכרן עם המציאות. מסוגל להרגיש רמזים ולפעול באופן אינטואיטיבי לפיהם. אלו חוויות ששמעתי עליהן לא מעט, אבל אף פעם לא חשתי אותן, ובטח שלא בעוצמה כזו.
במוצ"ש נשארנו קבוצה קטנה של אנשים, והתחלנו לדבר על מה כל אחד מרגיש. הבנתי שלמרות כל מה שחוויתי לא הייתה לי ראיה רחבה של המחנה. התובנות התחילו לזרום, וביום ראשון, כשקיפלתי את האוהל, עלה בי הנושא שאני מתכוונן אליו עבור המחנה הבא- שוּתְפוּת. זו כמובן התכווננות מאד מוקדמת שלי שלא מחייבת אף אחד, אבל מרגיש לי שהיא נכונה ומדויקת למחנה עכשיו. לאט לאט עלה בי חזון שאומר מה זה מחנה שותפות. אשמח לקרוא תגובות בפורום המחנה, בשרשור חדש שפתחתי לכבוד המסמך הזה. אין צורך להציף את המיילים של כולם.
כדי להבהיר את החזון אני אפתח בסיכום ראשוני של מה שהיה במחנה, ברמה האישית שלי, וברמה הכללית. החזון שכתבתי משקף בעיני את המהות של המחנה בכל השנים. אני מקווה שכתיבתו תיתן יותר נוכחות למהות זו, ותנחה אותנו ביצירת המחנה שנה הבאה.
 
סיכום:
ברמה האישית:
המחנה השנה היה המחנה הראשון שבו לא היה רגע שהרגשתי בו בודד. זו הייתה מתנה משמחת במיוחד, כי אני מכיר היטב את התחושה של להיות בודד בתוך קבוצה של אנשים שאני אוהב ומכיר. היו לי הרבה שיחות עמוקות ומעצימות עם אנשים, וגם הצלחתי להשתחרר, ואפילו להצחיק, בשיחות "חולין".
הנחיית מהות הייתה גם היא מאד נוכחת בחווית המחנה שלי. היא התחילה עוד לפני המחנה, כשהובלתי את צוות מהות, ויצרנו ביחד צוות מגובש ופעילות מצוינת. ההנחיה של קבוצת המהות שלי היתה חוויה מדהימה. ממש הרגשתי שאני והם עוברים תהליך, ואנו נוגעים עמוק אחד בשני. זה ריגש אותי מאד. התחושה הזו הגיעה לשיא בהנחיית סדנת הפרידה יחד עם ערן ואתי.
בנוסף היו את כל הרגעים הקסומים והבלתי הגיוניים בעליל שמפתיעים אותי בכל שנה מחדש במחנה, ובעיני הם חלק ממה שהופך אותו למקום כל כך קסום. למשל מגלשת המים, הכדור עף, הסושי, המסז'ים בתור לחדר אוכל, וצוות "למה לא?".
ברמה הכללית:
ברמה הכללית הבנתי בשיחה שניהלנו במוצ"ש שהייתה חסרה למחנה הנהגה משותפת. למעשה היו למחנה 3 ראשים מאד חזקים וממוקדים- צוות לוגיסטיקה, צוות מטבח וצוות מהות. לכל אחד מהצוותים היה חזון ממוקד בתחומו, והוא גם זכה להגשים אותו. אך היתה חסרה ראיה מאוחדת של המחנה כמכלול. צוות מטבח התכוונן לארוחות טעימות ומגוונות (כל יום מארץ אחרת), ומטבח מאד שמח ועשה זאת בגדול. צוות לוגיסטיקה התכוונן להחלפת מקום, וגם לרכש של ציוד (גם עקב אילוצים חיצוניים) ועשה זאת. צוות מהות התכוונן למפגשי מהות שיעצימו את המשתתפים גם בחיי היום יום, ובדרך כלל זה מה שקרה.
לא תמיד הבנו את ההשלכות שהיו לחזון של כל אחד מהצוותים. למשל מעבר המקום הצריך הרבה מאד התעסקות שאולי היה צריך אותה יותר השנה במקומות אחרים. איכות הארוחות במטבח אולי דרשה יותר אנשים שיעבדו שם, ודווקא השנה יצא שהיו פחות כאלו. המיקוד של המהות להעצמה אישית, ולתכנים שאפשר לקחת אחר כך לחיי היום יום, באה קצת על חשבון הצורך לחבר אנשים למחנה, כדי להעצים אותו.
חוסר שותפות הייתה גם בין האנשים השונים של המחנה. היו קבוצות יחסית גדולות של אנשים שלא היו שותפים כמעט בכלל במחנה. חלקם אפילו לא הגיע לאכול באוהל זולה, אלא חזרו לאכול בזולות שלהם. חשוב להגיד שלהערכתי היו לפחות 100 אנשים שהיו פעילים מאד בהפעלת המחנה בצורות שונות.
החום יחד עם התחושה שעושים כי צריך, ואחרת דברים לא יעשו, ולא מרצון אישי לתת כמו בשנים קודמות, הובילו לאנרגיה יחסית נמוכה שהייתה קיימת במחנה הזה. אנשים שעשו הרגישו שהם עושים יותר ממה שנכון להם, כי אחרת דברים לא יקרו.
חשוב לי לציין שלמרות כל זאת היו הרבה מאד דברים יפים במחנה. המחנה היה אחר ממה שרגילים וזה כבר מעניין וחשוב. הצוותים עמדו באתגרים שניצבו לפניהם, וזה מאד מעצים. וחוץ מזה היו הרבה דברים יפים במחנה- מגלשת מים, ילדים שהביאו שמחה, הרבה מאד ניגונים בזולות, מטבח מעולה ושמח, סדנת מהות חזקה, ערבים מעולים- הרצאת הסקס, התהלוכה, ערב כישרונות צעירים והמסיבה אחריו, הרבה כדורעף והסדר בסוף.
אני הרגשתי שהמחנה היה מאד אינטנסיבי, וכל מי שבאמת השתתף בו עבר תהליך אישי שהתאים לו. ייקח לנו עוד קצת לזמן לעבד את התהליכים שעברנו.
 
חזון:
החסכים של מחנה 2008 הם בעיני המקור לצמיחה במחנה 2009, ומתוכם עלה בי הנושא שאני מציע ומתכוונן אליו – שוּתְפוּת. בחזון אני אנסה קצת לפרט מה זה אומר בשבילי. אני אתחיל ואומר ששותפות הייתה ותמשיך להיות ערך מרכזי ובסיס לכל מחנה. הנתינה ההדדית, קבלת ההחלטות המשותפת, ותחושת הביחד הם חלק ממהות המחנה לאורך כל שנות קיומו, והן יוצרות את החוויה החזקה של המחנה.
עקרון מרכזי בשותפות הוא ההזמנה (ואפילו הבקשה) לכולם להיות שותפים גם להכנות למחנה וגם לתפעולו השוטף. אם באמת כולם יקבלו את ההזמנה יהיו לזה כמה תוצאות:
  • הצוותים יהיו הרבה יותר גדולים, כך שהעומס על כל אחד יקטן. אנשים יוכלו להיות בצוות מטבח או לוגיסטיקה, וגם לתפקד בחיי היום יום שלהם. זה גם יאפשר ליותר אנשים להצטרף. אני מתכוון למשל לצוות לוגיסטיקה של 15-20 איש.
  • יהיה אפשר לחלק צוותים לצוותונים של 2-3 אנשים שאחראים על נושא ספציפי (למשל השנה- צוות חשמל כחלק מצוות לוגיסטיקה), ובכך להוריד עומס מהצוות.
  • מי שמוביל צוות יצטרך כמובן להתעסק קצת יותר בניהול שלו, ופחות בעשייה ממש.
  • יותר אנשים ייקחו חלק בקבלת ההחלטות במחנה. זה כמובן יצריך יותר הקשבה וסובלנות, והרבה שחרור.
  • כל מי שיגיע למחנה, יגיע כשהוא כבר מכיר היטב את האנשים בצוות שלו, ויש לו תפקיד. זה מאד יחבר אותו למחנה, לאנשים, וגם לעשייה במהלך המחנה.
  • תפעול המחנה יהיה יותר קל וזורם, וכולנו יותר נהנה ממנו. יהיה אפשר לחלק יותר אחריות בין אנשים, וגם חלק מהתפקידים יהיה אפשר לחלק לימים שונים, וכך להקטין עומס במהלך המחנה.
  • המחנה באמת יהיה של כולנו (ולא יהיה צריך שמישהו יגיד את זה).
 
אחד הערכים המרכזיים שקיימים במחנה, ויאפשרו לכולם להשתתף בהכנתו ותפעולו הוא ההבנה שהעשיה במחנה היא מאהבה ולא מפחד. בחיינו הרגילים אנו עושים הרבה דברים כי צריך, מפחד מה יקרה אם לא נעשה אותם, או כי אנו פוחדים מה יחשבו עלינו. אחת החוויות הכי חזקות שלי מהמחנה הראשון (שלי) הייתה שהעשייה בו נעשית מאהבה. אנשים תורמים המון מזמנם ולוקחים אחריות קודם כל מתוך אהבה למחנה ולאנשים שבו. כשהעשייה נעשית מהמקום של אהבה, ההנאה ממנה והסיפוק הם הרבה יותר גדולים, כפי שכולנו חווינו פעמים רבות במחנה. לא סתם שומעים מאנשים- היום שבו תרמתי ועשיתי הכי הרבה זה היום שבו נהניתי הכי הרבה. הצד השני של עשייה מאהבה, הוא שיש לכל אחד מקום גם לנוח. כשכולם עושים מאהבה יש מספיק שפע, ומי שצריך יכול לנוח כשמתאים לו. יש פחות צורך שאנשים יקרעו את עצמם, ואנשים יכולים לעבוד כשנכון להם, וגם לנוח כשנכון להם. השפע שנוצר מאפשר לאנשים לתרום בצורה ייחודית, ולייצר הרבה יותר ממה שצריך. זה בא לידי ביטוי בניגונים ובשירה במטבח, ובצחוקים של צוות למה לא. השפע שיש במחנה מאפשר לכל אחד לתת מקום לתרומה הייחודית והמדהימה שלו.
במחנה יש מספר אנשים עם ידע ועשייה רחבים ומגוונים בכל מה שקשור להכנת ותפעול המחנה. אני חושב שנכון שהם יהיו בתפקיד של זקני השבט. אנשים שאליהם פונים כשיש קושי. אנשים שמכוונים את הצוותים איך לפתור את האתגרים שמולם בצורה הכי מהירה. העובדה שאין להם תפקיד מוגדר, תאפשר להם להתגייס לעזרה היכן שהם ירגישו שצריך אותה.
שותפות ראוי שתתקיים גם בין הצוותים. כדאי שיהיו יותר פגישות בין הצוותים, בהם כל צוות יציג את החזון שלו, איך הוא מתקדם בביצועו, וגם קשיים שעלו, והוא זקוק לעזרה בפתרונם. גם במהלך המחנה אני מציע שיהיו פגישות כל יומיים (אולי אפילו כל יום), של מובילי הצוותים. פגישות שיאפשרו להם לראות ביחד את התמונה הכוללת.
כדי שנוכל לעבוד בצוותים גדולים, וכן לקיים ישיבות מחנה חשוב מאד שנקפיד על הקשבה. הקשבה מאפשרת לכל אחד לראות באמת את זווית הראיה של האחר, ואז אפשר לתרום לו ממה שאנו חושבים ומרגישים. הקשבה תאפשר ליותר אנשים לקחת חלק בקבלת ההחלטות במחנה, מתוך רגישות לאחר, אבל ללא פחד לדרוך לו על הרגליים. הקשבה היא כמובן אתגר מתמיד לכל אחד מאיתנו.
אני מרגיש שיש מקום לתפקיד חדש- מוביל מחנה. היום אחראי לוגיסטיקה הוא בעצם בעל האחריות הכוללת על המחנה. אבל פעמים רבות, קשה למי שבתפקיד התובעני הזה להתעסק גם בתחומים אחרים. אני חושב שיש מקום לאדם שיוביל את כלל הצוותים במחנה. הוא יהיה גם אחראי לכך שהצוותים ישתפו אחד את השני בחזון שלהם ובצרכים שלהם.
בעיני חשוב להבין שהמחנה מתבגר ומשתנה. אנחנו מתבגרים. יש יותר משפחות במחנה, ועם השנים יהיו עוד יותר. רבים מאיתנו עובדים בעבודות מאד תובעניות. אני בטוח שעל ידי עבודה משותפת כולם יוכלו גם להקים מחנה וגם לתפקד בתחומים אחרים של חיינו.
 
יש כמה כלים טכניים שאני חושב שיאפשרו להגשים את החזון הזה:
  • כל צוות במחנה הנוכחי יפרט את התפקידים השונים שביצע בסיכום שלו, וכן את המידע הדרוש לכל אחד מהם. כדי לאפשר לחלק אותם בין יותר אנשים שנה הבאה.
  • להקדים את ההתארגנות למחנה- זה יאפשר לכל צוות יותר זמן להתגבש ולעבוד בפחות לחץ.
  • להקדים את ההרשמה- יעודד את מי שנרשם להצטרף לצוות, כי הצוותים עדיין לא מגובשים, והם בתחילת דרכם.
  • בזמן ההרשמה להסביר בפרוט על הצוותים ולשאול כל אחד- כיצד אתה יכול להיות שותף להכנת המחנה? כיצד אתה יכול להיות שותף לתפעול המחנה? באיזה צוות אתה רואה את עצמך (ואולי אתה רוצה ליצור חדש)? שאלות פתוחות כאלו יעודדו את כולנו לקחת חלק באחד מהצוותים.
  • פיתוח כישורי הניהול של מובילי הצוותים.
 
אני רוצה לסיים בלהודות לכל מי שהיה במחנה השנה ובשנים קודמות, ואפשר לו להיות כזה מקום מדהים עבורי.
לשנה הבאה במחנה שותפות...
 
באהבה
ניר