159
 
159

יש משהו באוויר/ זהר גבע [חוויות ממחנה 2007]


159
למרות שהשעה הייתה מוקדמת ,למרות שטכנית לא הייתי אמורה להתעורר כשקמתי רק להפסקת שירותים ולמרות שבקלות יכלתי למשוך עוד כמה שעות שינה,בכל זאת אני מוצאת עצמי רושמת שורות אלו בשעת בוקר מוקדמת אחרי שלא יכולתי להשתחרר מהתחושה שאכן יש משהו באוויר!

כאשר ניסיתי לנתח את התחושה ,מקורה ,הרכבה וכד'(וכל זאת בשעה מוקדמת..) הגעתי למסקנה הבאה:
המחנה לא היה כ"כ ממזמן,ומסיבת העצמאות כבר ניתנת למגע ממש והדבר המואר הזה שיושב אצלי מאז המחנה זוהי כנראה התחושה.

הרצון שלי לשמוע כל הזמן מחשבות,תחושות וחוויות מאנשים שהיו במחנה,חיבור יומיומי לפורום לקרוא את "הפנינים" שלכם,ההתלהבות שבאופן אוטומטי משתלטת על רוח הדיבור שלי כאשר נושא המחנה ונספחיו עולה (מה שקורה בתדירות מאוד,מאוד גבוהה!).
החשק שלי לספר לכל מי שאני רק יכולה על החוויות המדהימות שחוויתי-
האנשים: פשוט אוסף מרשים של אנשים מיוחדים שאיתם הגעתי לרמת פתיחות יוצאת דופן,יצירה של שיח אישי כ"כ עמוק ומלא רגש עם אדם שהכרת לפני יומיים בלבד (היכרות של שם בלבד וגם זה לא תמיד) או כמו שקרה במפגשי מהות התבטאות ושיתוף קובצתי יוצא דופן!.

מפגשי המהות: היכולת של כל מוביל קבוצה ליצור מצע נעים ונוח לשיתוף וחשיבה עצמית וקבוצתית ברמה מאוד גבוהה.אני הייתי בקבוצתה של יעל יוגה המדהימה בשלוותה ושהצליחה להקרין לכולנו ביטחון ובכך לגרום לנו לשתף את הקבוצה וליצור אפקט אדיר ונפח נוסף לנושא המחנה-הקשבה,לעצמי לטבע ולסביבה.
כחלק ממפגשי המהות זכיתי להכיר את מסורת המשאלות.רעיון נהדר שאכן נותן לך צוהר להתפרע עם הדימיון,למבקש המשאלה ולמגשים המשאלה.
אני אישית התקשתי לרשום משאלה ולבסוף לאחר לבטים ביקשתי לספק את הסקרנות.
חשתי בסקרנות במהלך הדימיון המודרך שהיה לפני כתיבת המשאלות-מה עוד אחווה במחנה ומה אני אקבל מהמחנה ואיך אוכל לתת מעצמי במהלכו.
מגשימת המשאלות שלי,יפעת אצ'קלונה, ואני "נדלקנו" אחת על השניה עוד לפני מפגש המהות הראשון וכך היה אך טבעי שאני אני והיא נצליח להגיע לחוויה ריגשית עמוקה במהלך הגשמת המשאלה שלי. לי ברור שאין דבר הקורה סתם או במקרה וכם גם הסיבה שדווקא היא שלפה את פתק המשאלה שלי. שתינו מצאנו הרבה מכנות מושתפים תוך מסע סיפוק הסקרנות שלי וזה היה לא קל לפתוח "מגירות נפש" אך יחד עם זאת איתה היה לי גם מאוד טבעי.
יפעת,תודה.

סדנאות: היופי בכך שכל התוכן הזה בא מהקבוצה עצמה וכל אחד תרם במקום שהוא בחר וגרם למשתתפים לקבל הרבה מאוד.
אני התרשמתי מהמגוון והתכנים המיוחדים- שיאצו בישיבה (שי) ,רפלקסולוגיה(שירי), ודומיו לצד סשן הקונטקט(נדב), תוכנית 10 השנים(אלכס),מכתב לאלוהים(קרן),שיאצו מגע(ירון) ועוד.
תכנים שאני אישית לא בטוח הייתי מגיעה אליהם אילולא הייתי מגיעה למחנה.
אהבתי שהתחושה הכללית במחנה עזרה להגיע לכל הסדנאות האלו בראש פתוח וברצון להגיע למקומות שלא הייתי בהם (במובן המופשט כמובן).

האוכל: במקור ניתן לומר שאני בעייתית באוכל אבל במחנה ממש ,אבל ממש לא נשארתי רעבה!.
צוות מטבח עשה עבודה נפלאה וכך גם כל מתנדבי המטבח למיניהם. לא בטוחה שטעמתי פעם אוכל שכמעט היה אפשר לטעום ולחוש את את היצירתיות שהיה בו בקצה הלשון.

מקלחות ושירותים: אני בנאדם פתוח ומשתף מטבעי ולכן לעיתים אני מוצאת עצמי מספרת לאנשים שמעבר לחוויות הרגשיות מופשטות עמוקות שחוויתי ,הסיטואציה שלהיות שבוע במדבר ולהתפנות בו זה אומנם די טכני אבל זה היה מדהים! נכון,מאוד מבאס לצאת מהאוהל בשש בבוקר לפיפי אבל זה שונה וזה נעים וכשזה נעשה בערב מתחת לכוכבים זה כמעט,כמעט מקבל נופח רומנטי...
המקלחת בשבילי הייתה נהדרת ובחרתי שלא לחמם מים אפילו לא פעם אחת-התחושה הראשונית של המים הקרים היה אולי מעט קשה אבל היא חידשה לי את המצברים.

המדבר: ביום הלפני אחרון,יום ב', חוויתי את המדבר בצורה שונה ממה שחוויתי אותו במהלך המחנה עצמו.עסקנו בפעולות הפירוק ובין היתר היה צריך גם לנקות את השטח. לקחתי שקית ופשוט התחלתי ללכת.זו הייתה שעת בין ערביים ואולי זה לא באמת נתפס אבל בטיול הקצרצר הזה אני והמדבר הפכנו לאחד. הצבעים הנמרחים בשמיים, הירוק הזה שמתחבא לו, הבז' הזה (לא וואוי וואי בז' ..) שמשתלט לו על הכל וכל אלו יחד פשוט שבו אותי.

אני אשתף ואומר שאנשים שמכירים את המחנה מבחוץ(שמעולם לא השתתפו אלא רק שמעו עליו) לא פעם זרקו בקריצה שזה נשמע כמו כת.
כמובן שאני לא מסכימה עם האמירה הזו למרות שאני מקווה שכל הכתות ייראו ממש כך ויעניקו למאמינים את מה שהמחנה העניק לי.
לי זה ממש לא משנה ההגדרות אלא התוכן עצמו,הדבר המואר הזה שהזכרתי בהתחלה,הדבר הזה שגורם לי לכתוב עליו בכנות,הנאה ובשעה מוקדמת זו ..

כמובן שאני עם עצמי חושבת על נושא המשכיות ואיך אני מצליחה לגרום לדבר המואר הזה לעזור לי בחיי היומיום . אני יודעת שזה יצר בי רבד נוסף ואני ממש רוצה להביא אותו לידיי ביטוי. אני התחלתי להקשיב לעצמי לפני כשנה בערך ובמהלך המחנה הדגשתי את היכולת שלי לעשות זאת ולהבין עד כמה הועלתי לעצמי כאשר לא התפשרתי על השקט הנפשי שלי ועמדתי על כך והבנתי ששקט נפשי לא פחות חשוב מכסף למרות שלצערי לא ניתן לשלם במכולת עם שקט נפשי.

אני רוצה לסיים בתודה-
דבר ראשון לליטל וגבי (ריצה) שהביאו אותי וחשפו אותי לקהילה מדהימה שכזו.

לכל אדם שהקדיש לי מזמנו במחנה הזה והעניק לי את הזכות לשמוע את רחשי ליבו דבר שאין להמעיט מערכו.

למארגנים ולחברי הצוותים השונים שבוודאי חוו כאבי ראש לא קלים על מנת לגרום לחוויה הזו להתממש.

לאלו שעוזרים לי להמשיך ולהרגיש את התחושה הנעימה והמלטפת הזו גם כאשר חזרתי לחיים "הרגילים".

לכם,שהקדשתם זמן וקראתם את רחשי ליבי.

בהרבה אהבה,געגוע וכמובן חיבוקים,
זהר.