159
 
159

הזווית של יעל נבו/ יעל נבו [חוויות ממחנה 2007]


159
 טוב , קודם כל קורה פה משהו טוב מבחינתי, זה שאני יושבת וכותבת ועוד על המחשב (המבין יבין) ומצליחה להוציא מחשבות שלי החוצה , זה תהליך חיובי מבחינתי. בתור אחת שכל הזמן חושבת נון סטופ ואוגרת בבטן (פולניה עד הסוף) זאת מן הקלה בשבילי להוציא דברים על הכתב.
קודם כל היה לי מחנה מדהים !
זה המחנה הרביעי שלי, וזה המחנה הראשון מבחינתי שהגעתי לרבדים קצת יותר עמוקים, ובעיקר הקשבה לעצמי, לעשות מה שטוב לי בלי לחשוב כל הזמן מה זה יגיד ומה האחר יגיד.
אני חושבת שהכל התחיל חודשיים לפני המחנה שבאופן ספונטני החלטתי שהשנה אני לוקחת חלק פעיל במחנה ולא עוד נחבאת אל הכלים. ושם יצא לי להכיר מלא אנשים מקסימים וטובים. אנשים שהכרתי בפרצוף ואפילו אולי בשם אבל אף פעם לא הייתי בטוחה שהם יודעים מי אני. (פה אפשר אולי לפתוח את נושא השם הבעייתי שלי ושל עוד 6 בנות במחנה – יעל . זאת בעיה מוכרת שמלווה אותי מילדות , תמיד יש עוד 2-3 יעליות אבל השנה הגענו ל- 7 יעליות שזה כבר סימן טוב. אז בהתחלה הייתי יעל הרשמה אח"כ יעל טרמפים וכרגע שמי עומד על יעל ירושלים, כנראה עד מציאת שם יותר הגון או מעבר דירה, ואם כבר פתחתי את מורכבות השם , פתאום חשבתי שבמקום המשאלה המופרחת שלי "נסיעה להודו" - כן כן זאת אני (ותודה לליטל על מחברת הטיפים ולכל האנשים שזרקו לי כל מיני טיפים), חבל שלא ביקשתי מפגש יעליות , נראה לי שזה היה יכול להיות מיוחד להכיר כל יעל ויעל במחנה.
במחנה עצמו, הגעתי לחלוץ והיה ליל סדר מדהים ( ככה לפחות אני זוכרת אחרי 8 כוסות יין), במהלך המחנה היה לי כיף לטייל בין הזולות הפרטיות ולהרגיש נוח ומוזמנת, מה שלא קרה לי במחנות הקודמים. אני חושבת שכולם היו יותר קשובים ורגועים במחנה הזה.

אני רוצה גם לשתף אותכם בחווית הגשמת המשאלה לדני, כמו שאפשר לקרוא בקטע שדני כתב, אני קיבלתי את המשאלה של דני. המשאלה של דני היתה לי כל הזמן בראש וכל מי שעבר בדרכי התייעצתי איתו , איך לעזאזל אנחנו עושים פה ג'אקוזי במדבר. אז בשיחה קצרה עם פוקסי, פוקסי התחיל להריץ רעיון שקשור למשאבת מים ואני כבר נלחצתי איך לעזעזל אני עושה את זה מבחינה לוגיסטית, מה לי ולמשאבה. בנתיים עודד עזר לי לתפור חלוק ( מתי דרך אגב היה דוגמן הבית – דני לשאלתך) ניסחתי פתק קצר שמזמין את דני לזולה בצהריים. בקיצור כהרגלי חיכיתי לרגע האחרון. יום ראשון הגיע אנשים כל הזמן מגשימים משאלות ורק אני אין לי מושג מה אני עושה. היה רעיון הומוריסטי שעלה לי ולקובה לקחת דליים וגיגית שדני ישב ומלא אנשים יעשו בועות עם קשים, אני אהבתי את הרעיון אבל הייתה לי תחושה שזה לא זה. באתי לקטר לנדב ושאלתי אותו מה לעזאזל אני עושה. נדב כבר התחיל להריץ סרטים של בניית ג'קוזי חפירות וכו', אני רק מהדיבורים התחלתי להזיע. בקיצור פתחנו מעגל דיוני ג'קוזי. אני לקחתי את הענין מאוד קשה ולא רציתי לאכזב את דני. הרצנו עוד כמה רעיונות יותר ראליים ,( אבי וואטסו) עזר לי לבשר לדני שהגשמת המשאלה שלו קצת נדחית אבל תבוצע.
ואז במהלך דיוני הג'קוזי , הופיע ניר (פיכה אדומה) ושלף את רעיון הספא ( הרחבה בקטע של דני). בדיעבד מסתבר שבמפגש השני של מהות דני תיקן ואמר שהוא לא התכוון לג'קוזי במדבר אלא נסיעה למעיינות החמים, אבל אני לא שמעתי את זה (זה מה שקורה שמבריזים ממהות) אז לקח לשנה הבאה – לא להבריז ממהות .

אז תודה לכל האנשים שעזרו לי בדרך ולדני, שבזכותו פגשתי מלא אנשים עם נכונות לעזור. הכרתי מלא אנשים חדשים ומעניינים ומקווה שיצא לי לפגוש אותכם עוד הרבה במהלך השנה הקרובה עד למחנה הבא.

יעל ירושלים ( דרך אגב – בית זית).