159
 
159

הגשמת משאלה / דני היימן [חוויות ממחנה 2007]


159
אז ככה זה התחיל, בפגישת מהות הגיע הרגע המיוחל והמפחיד של המשאלות. ואני החלטתי להגשים משאלה מסוף המחנה הקודם שבו נסעתי הביתה ובדרך רציתי לעצור במעיינות החמים אחרי עין גדי ולא מצאתי את המקום. אבל סחבק, חשב להיות חכם ובמקום לרשום הכל בפשטות רשם שהוא רוצה ג'קוזי במדבר. למחרת פתאום נפל לי האסימון שבמחנה אין פשרות כתבת ג'ק'וזי על הירח – תקבל את זה.
בלילה כבר היו לי סיוטים: אני בג'קוזי במרכז המחנה ואישה בהריון עם שפתיים חרבות מודיעה לכולם שאסור לשתות כיוון שזקוקים למים לטובת הג'קוזי.
ליד המקלחות פגשתי את פוקסי שסיפר לי שהמחנה כמרקחה, גמד המשאלות שלי קרוב לאשפוז אבל במוחו הקודח של פוקסי כבר יש רעיון לג'קוזי.
נסיתי לתקן את הנושא במפגש מהות השני , אבל משאלה שיצאה כבר אינה שלך יש לה חיים משלה.

בערב קבלתי חלוק מעצבים שנתפר בדיוק למידותי (יעל מי היה דוגמן הבית?) והנחיה להמתין באוהל זולה למחרת בצהרים.

ואכן למחרת יעל אמרה לי שניר מחפש אותי (בשלב ההוא עדיין לא ירד לי האסימון מי גמד המשאלות שלי), פגשתי את ניר ,בבי ואבנר, עיני נקשרו ובלבוש החלוק ועיניים קשורות נכנסנו למכונית הפאר. להפתעתי גיליתי לידי עוד שבוי מכוסה עיניים (צבי).

כך יצאנו לדרכנו העקלקלה, בדרך השובים הערמומיים ניהלו שיחה שנשמעה כך: "הנה הרוג'ום שרזי דבר עליו היית צריך להכנס לואדי , לא זה בואדי הבא", והמכונית אכן ירדה לדרך לא סלולה (בדיעבד שולי הכביש) ואני תוהה איזה מעיין יש ליד נחל גמלים.

לאחר זמן מה, באיומי סכין הורו לי לשים משקפיים וכובע ועברנו את ביקורת הגבולות , ושתי דקות מאוחר יותר הוצאתי בלבוש המדהים מן המכונית, עיני נפקחו, גיליתי את ים המלח מולי ואני פוסע ללובי של מלון חמישה כוכבים. עובדי המלון קדים כולם בפני חווג'ה ניר וחמשת המופלאים פוסעים בניחותא אל הספא. קבלנו חלוקים (חיקוי עלוב לחלוק של יעל ועודד) – ובספא ג'קוזי, סאונה יבשה רטובה , חמם (לא כל כך הבנתי את הקטע בחמם),ברכה חמה, קרה ואנחנו כמובן בדקנו הכל. ואחרי כן גלידה ובדרך חזרה אבנר נותן תאור מדויק של מיקום המעיינות מצפון לעין גדי כך שאי אפשר לטעות לא ברגל ולא ברכב.

אז מי אמר שהשמים הם הגבול, לא במחנה.

תודה ליעל על ההפעלה והנחישות, תודה לניר על הקשרים היוזמה והאומץ להביא אותנו למקום תוך כדי חרוף נפש וסיכון מקום העבודה, תודה לעודד על החלוק האופנתי, תודה לבבי על ההסעה והחברה, תודה לאבנר על סיפורי הדרך ולצבי על שותפות הגורל.

מה כדאי לבקש בשנה הבאה?