159
 
159

מכתב אישי למחנה 2007


159
הרגשתי צורך לכתוב איזה מכתב אישי, לספר לשתף על ההתרגשות שהולכת וגועשת בי לקראת המחנה המתקרב וגם לאמר קצת תודה, לכל מי שהיה, לכל מי שהינו ולכל מי שהולך להיות חלק ממשפחת המחנה. שי גולן
הבוס אומר שלאחרונה אני לא מרוכז, הדברים לא זזים כפי שהיו לפני חודש חודשיים, ואני לא מנסה לענות לו בכלל, עוד שבוע וחצי, ודי, אני מקבל בוסט של אנרגיה שתמלא את כל המצבורים שהתרוקנו ואפילו יישאר לי עודף להרים את המוראל לעוד כמה חברה במשרד שנראים קצת עייפים.
השנה האחרונה הייתה בשבילי שנת פריחה, ולא מעט בזכות המחנה הקודם בו הייתי מאוד מעורב. למדתי להיות קשוב מאוד לרגש שלי, למדתי לבחור בטוב ולצפות לחיובי, למדתי מה אני עושה טוב ומה פחות, מה אני אוהב לעשות ומה מענג אותי פחות. הכרתי הרבה מאוד חברים בצורה יותר עמוקה, קיבלתי הערכה כבוד ואהבה מהרבה חברים, ואני מרגיש שעברתי חוויה רוחנית גבוהה מאוד. כל זאת בזכותכם, אנשי המחנה, אתם אנשים נפלאים, תודה.

מחנה 2007, אני כבר מרגיש אותו זורם לאט לאט בעורקים שלי, מעלה בי זיכרונות ממחנות קודמים, אני חסר סבלנות לראות אילו חוויות יצור לי המחנה הקרוב, מי האנשים שירגשו אותי, ואם באמת אני אצליח להיות יותר קשוב, לעצמי לסביבה ולטבע.

אחרי ששנה שעברה הייתי מעורב בכל רמ"ח עברי בהכנות למחנה, בחרתי השנה לקחת תפקיד שולי , צדדי ולא להיות חלק מהגרעין הקשה שמרים את המחנה. בהתחלה היה קשה, הרגשתי שדברים לא הולכים כפי שציפיתי, שונה ממה שחשבתי שיהיה, אבל בהמשך, למדתי להרפות, להתבונן ולעזור מהצד למובילים החדשים לצור מחנה בדמותם, וככל שעבר הזמן, כך גדלה ההתלהבות וההרגשה ששונה לא בהכרח רע, נהפוך הוא, אפילו טוב יותר.

הצוותים השנה מלאים בחברים, והם פועלים בשצף קצף לתקתק לנו מחנה מיוחד. צוות מטבח שבר את כל השיאים כשהגיע למצב שיש בו קרוב ל 12 איש, צוות מהות כנ"ל, צוות אקולוגיה התעורר מאוחר אבל נכנס בכל הכוח בשאיפה להקשיב לטבע באמת. כולי סקרנות לראות מה מכינים לנו באוהל יצירה. ויש לנו ערב כישרונות צעירים, וערב חג מיוחד, וקצרה היריעה מלפאר את העבודה הרבה והקשה שעשו ועדיין עושים בצוותי ההרשמה והלוגיסטיקה. אני מילים בפי, עוד לא התחיל המחנה אבל רציתי להגיד לכולכם תודה.

בשבת הקרובה נאוורר את האוהל והמזרנים, נחדש את המלאי בפק"ל הקפה והתה, נבדוק שהנרגילה עובדת, נעשה קניות אחרונות של פריטים שחסרים למחנה, נטעין בטריות למצלמה, נרכז את כל הציוד למחנה במקום אחד ונתחיל לספור את הדקות. אם לא המחויבות הזאת לארוחה משפחתית בחג הייתי כבר יורד בסופ"ש הקרוב למדבר ומתחיל את המחנה האישי שלי, בשקט בשקט לפני שכולם מגיעים והמחנה תופס כנפיים ולוקח אותי למחוזות אחרים שלא תכננתי, יש לי דברים אישיים שאני עוד רוצה לסגור עם עצמי, דברים שרק השקט במדבר, החיבור לטבע יכולים לתת תשובות.
השנה, אין ספק המחנה יהיה מאוד שונה בשבילי
פרטים המשך...
שלכם, באהבה שי